פסק-דין בתיק ת"א 2492-09-08

לפניי תביעה לתשלום דמי שימוש ראויים בסך 123,933.27 ש"ח.

רקע עובדתי

התובעת, נציגות הבית המשותף, תובעת באמצעות הגב' גואטה אורית (להלן:" הגב' גואטה") אשר הינה יו"ר נציגות הבית המשותף של כלל בעלי הדירות בבית משותף שברחוב סוקולוב 74 בהרצליה הנמצא על חלקה 178 בגוש 6532 (להלן:" הבניין"), בהתאם לפרטיכל האסיפה הכללית (נספח א1 לכתב התביעה).

הנתבע 1 הינו בעלים של מחסן ששטחו  57 מ"ר, הנמצא בקומת המרתף של הבניין , מבלי שהוצמדו לו חלקים מסוימים אשר הוצאו מהרכוש המשותף (להלן:" הנכס")  (כאמור בנספח א'- נסח רישום המקרקעין). הנכס משמש כחנות מינימרקט לממכר מזון ומשקאות קלים.

הנתבעת 2 הינה אם ילדיו של הנתבע 1 ורשומה כבעלת רישיון העסק המנוהל בנכס.

התובעת הגישה בעבר תביעה נגד הנתבעים , תביעה אשר אוחדה עם תביעה אחרת אשר הוגשה ע"י המנוחה אסתר שוורץ באמצעות יורשתה הגב' דבורה שוורץ באותו העניין , הם תביעות  ת"א 4844/01 , ו- ת"א 3941/02 בין היתר בדבר הסגת גבול ופלישה לתחום הרכוש המשותף , אשר הוכרעו זה מכבר ביום 21.11.04  בפסק דינו של כב' השופט צבי דותן (להלן:" פסק הדין").

במסגרת פסק הדין נקבע, כי הנתבע 1 אכן הגדיל את חנותו על חשבון שטח הרכוש המשותף כשהוא והנתבעת 2 עושים בשטח זה שימוש לצורכיהם בלבד, תוך שלילת שימוש זה מיתר דיירי הבניין.

לאור זאת,  נקבע כי על הנתבע 1 להחזיר לרכוש המשותף את שטח חצר הבניין אשר סופח על ידו בסך 38.92 מ"ר (כאמור בחו"ד מומחה מטעם בימ"ש) כשהנתבעים חויבו לבצע שורה של פעולות על מנת להשיב את המצב לקדמותו.

ביום 11.4.07 נתן כב' השופט דותן החלטה לבקשת התובעת לכוף על הנתבעים לבצע את פסק הדין לפי פקודת ביזיון בימ"ש , המורה לנתבעים לסיים את המוטל עליהם במסגרת פסק דינו מיום 21.11.04, לאחר שקבע כי רוב רובו של פסק  הדין לא קוים ע"י הנתבעים.

התביעה שלפניי הינה לתשלום דמי שימוש ראויים בגין התקופה בה סופחו השטחים ברכוש המשותף ע"י הנתבעים.

המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים בענייננו נוגעת לגודל השטח המסופח, לתקופה בגינה יש לשלם דמי שימוש ראויים ולסכום אשר יש לשלם בגין דמי השימוש בשטח הרכוש המשותף.

התובעת סמכה טענותיה על חוות דעת של שמאית המקרקעין הגב' ורדה הראל (להלן:" הגב' הראל").

התובעים סמכו טענותיהם על חוות דעת המומחה מר צבי שלו (להלן:" מר שלו").

לאור המחלוקת בין הצדדים מונה מומחה מטעם בית משפט אשר הוסכם ע"י הצדדים מר אלפרד אירני (להלן:" מר אירני").

טענות הצדדים

לטענת התובעת ,מספר שנים לפני הגשת התביעה השתלטו הנתבעים על חצר הבניין אשר הינה חלק מן הרכוש המשותף וסיפחו 38.92 מ"ר מתוכה. לטענתם, המדובר בשטח המתחלק לשני חלקים , שטח אחד בסך 11.13 מ"ר , חובר לחנות ע"י הקמת ויטרינה , ושטח שני בסך 27.79 מ"ר, שטח פתוח המשמש לכניסה ולמעבר לחנות ולהצבת מקררים.

טוענת התובעת כי עד להגשת התביעה דנא טרם הושב המצב לקדמותו, כשרק לאחרונה הפסיקו הנתבעים את שימושם הייחודי בשטח שנגזל מהם ע"י הנתבעים בגודל 38.92 מ"ר.

התובעת העריכה את שווי דמי השימוש הראויים בגין השטח שנגזל ממנה מיום הגזילה ועד להפסקת השימוש הייחודי בו ע"י הנתבעים בהתאם לשומה של שמאית המקרקעין הגב' ורדה הראל.

מנגד טוענים הנתבעים כי התובעת באמצעות הגב' גואטה  שמה לה למטרה להתעלל ולהתעמר בנתבעים.